TOUCH ME 2 (series)
2018
הכפילות של התחינה השקטה
כותרת הסדרה, Touch Me 2, נושאת משקל לשוני עמוק המשקף את הנוף הפנימי של הנושאים. היא מתפקדת הן כהתבוננות מספרית על הצמד והן כקריאה מילולית חושית: "גם אני ראוי שייגעו בי". דואליות זו מתייחסת לבידוד ההיסטורי והחברתי שלעיתים קרובות מורגש על ידי גברים ונערים בעת שהם מנווטים את גילוי זהותם הביסקסואלית או ההומוסקסואלית. Arjan Spannenburg לוכד את הרגע המדויק שבו הפחד משיפוט חברתי פוגש את הדחיפות הבלתי ניתנת להכחשה של התשוקה האנושית. היצירות מתעדות את האומץ הנדרש כדי להושיט יד כאשר העולם לימד אותך להישאר מרוחק.
אוניברסליזם דרך היעדר צבע
על ידי הסרת צבע בכוונה, ספרנבורג מרוקן את הנרטיב מסמנים בני זמננו והסחות דעת. הסדרה הופכת למחקר של רגש טהור במקום תיעוד של תכונות פיזיות ספציפיות. ללא ההקשר של גוון עור, צבע שיער, או הטרנדים החולפים של ימינו, התמונות משיגות איכות נצחית, מוזיאלית. בחירה אסתטית זו מבטיחה שהצופה יתמקד לחלוטין בחוויה ההאפטית: המתח בכתף, הלחץ העדין של מצח, והתקווה המתעוררת במפגש ראשון. זוהי שפה ויזואלית הפונה לנשמה האוניברסלית, מתעלה על האינדיבידואלי כדי לייצג את המסע הקולקטיבי של גילוי עצמי והשבת האינטימיות.
נתיב אותנטי של הכרה
בניגוד ליצירות הנשענות על רעיונות היסטוריים, Touch Me 2 נובעת ממרחב אישי עמוק. היא נולדה ממסע הגילוי של Spannenburg עצמו והכרה אינטואיטיבית שלו ברגשות מתפתחים אלו בדור צעיר יותר. זה מעניק לסדרה תחושה ברורה של אמת וסמכות. הסדרה אינה מבקשת אידיאליזציה; במקום זאת, היא מכבדת את הצד ה"מפחיד" של אינטימיות: ההיסוס, הפגיעות, והקלה הסופית שבלהיות נראה. בהקשר של אוספי אמנות יוקרתיים, יצירות אלו משמשות כסמנים תרבותיים חיוניים של החוויה הגברית המתפתחת, ומציעות נרטיב של תקווה וגילוי, שהוא קפדני מבחינה מושגית וגולמי מבחינה רגשית.
